המגיד ממזריטש (רבי דב בֶּר ממֶזְריטְש, לוקאטש 1710 – מזריטש 1772).
תלמידו ויורשו של הבעל שם טוב בהנהגת תנועת החסידות. מכונה גם "המגיד הגדול" או "הרבי ר' בֶּר (בֶּער)".
המגיד ממזריטש נולד בעיירה לוקאטש שליד העיר רוֹבנוֹ. בימי ילדותו נודע כעילוי, ואביו, ר' אברהם, שלח אותו ללמוד תורה בישיבה הגדולה של רבי יעקב יהושע פאלק בעיר לבוב.
אחרי שנישא עבר לגור בכפר סמוך לטורטשין ושימש שם כמלמד. בתקופה זו העמיק את ידיעותיו בקבלת האר"י ונהג בחיי סיגוף ופרישות.
לימים נעשה רבי דב בר ל"מגיד", דרשן נודד בפלכי ווהלין ופודוליה. בשל הסיגופים והצומות שבהם נהג הידרדר מצבו הבריאותי, וכנראה שבעקבות זאת הגיע אל הבעל שם טוב, שהיה ידוע כ"בעל שם", כלומר אדם הניחן ביכולת ריפוי באמצעות שימוש בקמעות ובשמות קדושים.
בתחילה התנגד המגיד לתנועת החסידות, אך כשפגש את הבעל שם טוב התקרב אליו והפך לתלמידו הקרוב והחשוב ביותר (סיפור: הפגישה עם הבעש"ט והאש). כנראה שהבעל שם טוב, עוד בחייו, ייעד את המגיד להיות ממלא מקומו, הודות לכישרונותיו הארגוניים והרטוריים.
לאחר פטירת הבעל שם טוב בשנת 1760, הפך ר' דב בר לממלא מקומו. המגיד קבע את מקומו בעיר מזריטְש שהפכה למרכזה של תנועת החסידות. תחת הנהגתו, הודות לתלמידיו שהפיצו בשליחותו את תורת החסידות בכל רחבי פולין, הלכה והתפשטה תנועת החסידות ורכשה לה תלמידים ומעריצים רבים.
ר' דב בר המגיד לא גיבש את תורתו בצורה שיטתית ולא העלה אותה על הכתב, אם כי עודד את תלמידיו לכתוב ולפרסם. אחרי פטירתו נערכו דבריו מתוך כתבי יד שנכתבו בידי תלמידיו.
המגיד עסק רבות בעניין נוכחות האל בעולם, וכיצד היא מתקיימת בכל רובדי המציאות ופעולותיה. על פי תורתו, תפקיד האדם הוא לגלות את היסוד האלוהי האינסופי הקיים במציאות החומרית החולפת ולהעלותו חזרה אל עולם הרוח. כדי לבטל את האשליה של הפירוד בין החומר והרוח, על האדם לשאוף לחוויה של "דבקות", התאחדות של התודעה והרגש עם הנוכחות האלוהית.
בשונה מרבו, הבעל שם טוב, נודע המגיד כאדם מופנם והגותי יותר, וכמי שהיה ממעט לבוא בין הבריות. ה"דבקות" שבה עסק המגיד התבטאה פחות בצד האקסטטי והחיצוני, ויותר בעיסוק עיוני ותודעתי המתרחש בתוך נפשו של האדם (סיפור: רעדה). את יחסיו של האדם עם אלוהיו תיאר המגיד כשעשוע של בן קטן ואהוב עם אביו.
אל המגיד הצטרפו קבוצת עילית של תלמידי חכמים, שחלקם שימשו במשרות רבניות ותורניות במקומות שונים. תלמידיו של המגיד הם שהפיצו את בשורתה של החסידות בכל רחבי היישוב היהודי במזרח אירופה, והפכו את החסידות לתנועה רחבה.
בין תלמידיו הנודעים של המגיד ניתן למנות את האחים ר׳ שמלקה מניקלשבורג ור׳ פנחס מפרנקפורט; ר׳ שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד; האחים ר׳ זושא מאניפולי ור׳ אלימלך מליזנסק; ר' אהרון הגדול מקרלין, ר' לוי יצחק מברדיטשוב ורבים אחרים.
ר' דב בער הניח לאחר מותו בן יחיד שנודע בשם "רבי אברהם המלאך", ואף הוא שימש כרבי.
