ר' זושא מאניפולי

ר' זושא מאניפולי

רבי זושא [משולם זוסיא] מאניפולי [1730? – אניפולי 1800]
מחשובי האדמו"רים החסידיים, אחיו הגדול של רבי אלימלך מליז'נסק. שמו נהגה בפי החסידים רֶבּ זוּשָא.
ר' זושא מתואר בסיפור החסידי כאדם תמים ופשוט, העובד את השם בכל לבו מתוך שמחה והתלהבות. בסיפורים רבים הוא מתנהג בתמימות רבה, כמעט כילד. על אף שלא היה תלמיד חכם, מתואר ר' זושא כמי שזכה לאור הגנוז בתורה, לידיעה מעמיקה ולכוחות רוחניים בשל תמימותו והתלהבותו (סיפור: מאימתי).
פירוש השם "זושא" הוא נעים, מתוק, ולעתים הוא משמש ככינוי חיבה לילדים צעירים. קשה לדעת אם זה אכן שמו האמתי או שזה כינוי שדבק בו, שהרי בתמימותו ובפשטותו התאים ר' זושא למשמעות שמו.
ר' זושא נולד למשפחה עשירה ומיוחסת. אביו, ר' אליעזר ליפא, היה אדם אמיד ובעל קרקעות. יחד עם אחיו הצעיר, רבי אלימלך, עסק ר' זושא בסיגופים שונים. השניים ערכו "גַלוּת" – תקופה שבה נדדו בעיירות פולין כקבצנים נודדים, תוך עיסוק בכפרה על חטאים ובחכמת הנסתר. במהלך נדודיו פגש ר' זושא במגיד ממזריטש והפך לתלמידו. לימים, אחרי שדבק בתורת החסידות, הקים חצר חסידית בעיירה אניפולי. לאחר זמן גרם ר' זושא לאחיו, ר' אלימלך, להפוך גם הוא לחסיד ולרבי נודע. לאחר שנעשה רבי ידוע המשיך ר' זושא לחיות חיי עוני, אך לא הטיף לאחרים לעשות כך.
ר' זושא התפרסם באהבת ישראל הגדולה שלו, ובסיפורי החסידים הוא מופיע כדמות מוסרית, סמל לתמימות, לענווה וליראת אלוהים. ר' זושא עסק רבות בסיוע לאנשים חלשים וסובלים, והיה נודד במטרה לאסוף כסף לקיום מצוות פדיון שבויים, וכדי לשחרר שבויים יהודים ממאסר (סיפור: פדיון שבויים לציפורים).
עוד נודע ר' זושא בביטחונו המוחלט בעזרתו של הבורא. לשיטתו, אדם הבוטח באלוהיו יזכה לחסד ולסיוע אפילו בדרך נס.
במסורת החסידית מסופר שהיה מוכיח את החוטאים באופן מחוכם; כשפגש ביהודי חוטא היה מתוודה בפניו על חטאיו שלו, והאיש החוטא היה מבין בעצמו שגם הוא חטא, וחוזר בתשובה.
אחת מאמרותיו שזכתה לפרסום רב היא: "בעולם הבא לא ישאלוני: למה לא היית משה רבנו? אלא ישאלוני: למה לא היית זושא?" (סיפור: להיות זושא).
ר' זושא האריך ימים 15 שנים אחרי אחיו, ר' אלימלך. הוא נפטר אחרי מחלה ממושכת ונקבר סמוך לקבר רבו, המגיד ממזריטש. דברי תורתו פזורים בספרי תלמידיו ובני דורו, וכונסו יחד בספרים "מנורת זהב" ו"בוצינא קדישא".

איך אפשר לקבל בשמחה אירועים קשים שעוברים עלינו? המגיד ממזריטש מציע לשאול דווקא את ר' זושא, שטוען שלא ידע רעה מימיו
מדוע שרק ר' זושא מאניפולי שריקות נלהבות באמצע הלילה? ומה חשב על כך הרבי שאירח אותו בביתו?
ר' זושא מאניפולי פותח את היום במשפט קבוע: "בוקר טוב לכל ישראל". המשפט מעיד על תודעה של שליחות ושירות למען הציבור, וגם על אישיותו הלבבית של ר' זושא
בזכות החטאים נהנה הקדוש ברוך הוא מן התפילות המרגשות של יום הכיפורים. האם ייתכן שזו גם הסיבה שניתנה לנו האפשרות לחטוא?
לפעמים יש הכול ועדיין חסר משהו. הדבר היחיד שחסר הוא הניצוץ, האש והנשמה. כך אירע לשני האחים, ר' שמֶלקֶה ור' פנחס, בנסיעה שבה הפכו לחסידי המגיד ממֶזריטְש.
בעזרת המבט שהביט בפניהם השפיע ר' זושא על הילדים, ובכך שכנע עיר שלמה של יהודים שזלזלו במצוות לשוב אל דרך אבותיהם
מדוע זכה ר' אלימלך בכוח הפלאי לברך אנשים אחרים דווקא באותו יום? מדוע סירבו האחים לקבל את מלוא הסכום מזוג הנדבנים?
נראה שרבי זושא שקוע כל כך באמירת פסוקי תהלים שאינו רואה שאש בוערת לידו, אולם דווקא באמירת פסוק מהתורה הוא מצליח לכבות את האש.
איך ר' זושא מחמם את הסוכה, ולמה היא יכולה להישרף? על להט התמימות וחום הלב.
המשרתים של ר' זושא מגלים כי גם אם לא יגישו לו את האוכל - ר' זושא לא יישאר רעב. ה' ידאג לפרנסתו. אדם זר שדחף קודם לכן את ר' זושא אל שלולית בוץ מביא לו סעודה מכובדת
אף שלא נודע כתלמיד חכם, דווקא ר' זושא הצליח לענות על השאלה שעסקה בכתבי הרמב"ם. בכך מראה ר' זושא כי ניתן להיות חסיד נלהב וגם להצטיין בתורה.
מדוע לא עצר רבי אלימלך מליז'נסק את האדם הראשון ונתן לו לאכול מעץ הדעת? ובאיזה אופן סייעה אכילה זו לבני האדם?
למי יש יותר כבוד? סיפור המלגלג על סמלי סטטוס ועל החשיבות היתירה שאנו רוחשים להם.
מתי עדיפה עניות? הרבי מאפטא מבקש מבנו להיות עני וסגפן. על ידי סיפור חייו הוא מסביר לבנו מדוע יש לחיות תחילה חיי דוחק לפני שהופכים למנהיג חסידי.
האחים ר' זוּשַא ור' אלימלך שומעים במסעותיהם משפט יומיומי ומעשי שנאמר בבית כפרי ולומדים ממנו לקח לחייהם: כל עוד הנר דולק אפשר לתקן.
מה ניתן ללמוד מתינוקות ומגנבים? המגיד ממזריטש מלמד את תלמידו מהם הדברים החיוביים שניתן ללמוד לא רק מתינוק אלא אפילו מגנב.
מדוע בכה ר' זוּשָא מאַניפּוֹלי, אף שנודע לו כי הוא הגורם לשמחה הגדולה שהייתה בשמים?
מה שואלים את האדם לאחר מותו? תשובתו של ר' זושא מאניפולי עוסקת בשאלה זו ולמעשה בשאלה כללית הקשורה בתכלית חייו של אדם.
שני צדיקים לא יכולים ללמוד יחד? הלימוד בצוותא של רבי זושא וחברו רבי שמלקה נכשל כבר במילה הראשונה. הוויכוח כיצד לפרש את המילה חשף את ההבדלים שביניהם.
ר' זושא חוטף מכות משיכורים וממשיך לחטוף גם כשהם רוצים להכות אחר. סיפור שעיקרו: אי אפשר להתחמק מהגורל.
כיצד עובדים את המלך? שני האחים, ר' זושא ור' אלימלך, מבטאים באישיותם השונה שתי צורות קיום ושתי דרכים בעבודת השם. על פי ר' זושא, דרכו שלו נועדה לאנשים פשוטים יותר, והיא מביאה לתוצאות פחותות.
במשפט רווי הומור מאשר רבי ישראל מרוז'ין את הסגולה המקובלת בציבור, לספר סיפורי צדיקים, ובה בעת מבטל אותה. למה התכוון?
רבי זוּשא מאַניפּוֹלי משחרר לחופשי ציפורים של אדם אחר, וסופג ממנו מכות קשות. מדוע שחרר ר' זוּשא את הציפורים? ולמה הפך בעל הציפורים לעני?
רבי זושא - גדול תלמידיו של המגיד או ה"בעייתי" שבהם? האם אפשר להיות תלמיד גם בלי לשמוע אות אחת מתורת הרב, ובאיזו מידה יש מקום ללהט הנפשי?
החלטתם של החסידים לצאת למאבק כוחני במתנגדים לחסידות גורמת למות רבם.
האם את כל התורה חייבים ללמוד מהכתוב, או שאדם יכול להגיע לתובנות מתוך עצמו? איש שחולם שאביו מנסה להפוך אותו לנוצרי מקבל תשובה למדנית מרבי זושא - תשובה שמפתיעה את המתנגדים לחסידות.
האם טעם השבת יכול לעבור בשלמותו ליום חול? האחים, רבי אלימלך מליזַ'נסק ורבי זוּשא מאניפּוֹלי מגלים שכן, ונרעשים.
איך זכה ר' זושא בכינוי "שר התורה" אף שלא נודע כתלמיד חכם? בביאורו לספר הזוהר מסמל ר' זושא קשר אלטרנטיבי לתורה, ומוכיח שהוא קשור אליה לא פחות מתלמידי החכמים הגדולים ביותר.