מעשה מבטחון

מעשה שסיפר רבנו נחמן מברסלב בליל ד' אלול תקס"ו.
ענה ואמר: עוד סיפרתי מעשה מביטחון, וזה הוא.
מלך אחד אמר בלבו: "הנמצא מי שאין לו דאגה יותר ממני, כי הנה יש לי כל טוב ואני מולך ומושל!" והלך לחקור אחר דבר זה. והיה הולך בלילה והיה עומד מאחורי הבתים להקשיב ולשמוע את דברי בני האדם. והיה שומע דאגת כל אחד, שזה אינו הולך לו כסדר בחנות שלו, ואחר כך הלך לבית אחר, ושמע שיש לו לאיש דאגה שהוא צריך סיוע מהמלכות, וכן שאר כל הדאגות של כל אחד ואחד.
אחר כך הלך וראה בית אחד נמוך עומד בתוך הקרקע, והחלונות למטה סמוכים ממש לארץ, והגג נופל ושבור. וראה ששם יושב אדם אחד ומנגן בעדינות ודקוּת על הכינור, עד שצריך להקשיב היטב כדי לשמוע את הצלילים. והאיש היה שמח מאוד, וקדרה עם משקה מונחת לפניו, והמשקה היה יין. ומאכלים ערוכים לפניו, והוא שמח מאוד. מלא שמחה, בלי דאגה כלל.
הלך המלך ונכנס לתוך הבית ושאל בשלומו, והשיבו. וראה את הקדרה עם המשקה לפניו ומיני מאכלים והוא רק מלא שמחה, וכיבד האיש אותו לשתות, ושתה לחיי המלך והיה המלך שותה גם כן, למען האהבה. אחר כך שכב המלך לישון שם והיה רואה שהוא אך שמח, בלי שום דאגה כלל. ובבוקר קם המלך, וגם הוא קם וליווה אותו. ושאל אותו המלך: "מאין אתה לוקח כסף לכל זאת?" והשיב לו: "אני יודע לתקן כל הדברים שהתקלקלו. כי מלאכה שלמה איני יודע, רק לעשות תיקוני דברים שהתקלקלו. ואני יוצא בבוקר ומתקן איזה דברים, וכשאני מקבץ איזה סך חמישה או שישה זהובים אני קונה לי כל הדברים האלו של אכילה ושתייה."
אמר המלך בלבו: "אקלקל לו זאת."
הלך המלך ונתן כרוז, שכל מי שיהיה לו דבר לתקן לא ייתן לשום אדם לתקן, כי אם יתקן בעצמו או יקנה חדש.
בבוקר הלך האיש לשאול על אודות תיקוני דברים, ואמרו לו שגָזַר המלך שלא לתת לשום אדם לתקן. היה הדבר רע בעיניו, אך בטח בה'.
הלך וראה גביר אחד שחוטב עצים. שאל אותו: "למה אתה חוטב עצים, האם זה לפי כבודך?" אמר לו: "חיפשתי איש שיחטוב לי עצים ולא מצאתי, ומוכרח אני לחטוב בעצמי." אמר לו: "תן לי ואני אחטוב לך." עמד וחטב העצים ונתן לו הגביר זהוב אחד. ראה האיש שטוב הדבר, הלך וחטב עוד עצים עד שקיבץ שישה זהובים, ובהם קנה שוב כל הסעודה. והיה שמח (וכך אמר רבי נחמן ביידיש: "אוּן די סעודה איז גֶּעווֶען אַ סעודה", כלומר: והסעודה – סעודה!).
והמלך הלך שוב לראות את האיש, וראה שהוא יושב והמשקה והמאכלים לפניו והוא שמח. הלך ונכנס וראה כנ"ל, ושכב לישון שם כנ"ל, כמו בלילה הראשון. בבוקר קם והאיש ליווה אותו. ושאל אותו המלך: "מאין לקחת סעודה זאת? הלוא צריך להוציא עליה ממון." השיב לו: "דרכי הייתה לתקן כל הדברים שנתקלקלו. ואחר כך גזר המלך לא לתת עוד לשום אדם לתקן, והלכתי וחטבתי עצים עד שקיבצתי ממון לזה, כנ"ל."
הלך המלך וגזר שלא לתת לשום אדם לחטוב עצים. והיה האיש בא לחטוב עצים ואמרו לו שגזר הדין של המלך הוא שלא לתת לשום אדם לחטוב עצים. והדבר היה רע בעיניו, כי איך ישיג כסף?
הלך וראה איש אחד מנקה דיר. שאלו: "מדוע שאתה תנקה את הדיר?" השיב לו האיש: "חיפשתי ולא מצאתי מי שינקה, ומוכרח אני לנקות בעצמי." אמר לו: "תן לי ואני אנקה לך." עמד וניקה את הדיר ונתן לו שני זהובים. הלך וניקה עוד דירים, וקיבץ שישה זהובים וקנה שוב כל הנ"ל, והלך לביתו ושמח שוב עם סעודתו. והסעודה – סעודה!
הלך המלך לראות, וראה שוב ככל הנ"ל. ונכנס לביתו כנ"ל. למחרת גזר שלא לתת לשום אדם לנקות דיר.
בבוקר הלך האיש לחפש דירים לנקות, ואמרו לו שהמלך גזר על זה, כנ"ל. הלך והשכיר עצמו לחייל אצל שר הצבא, כי יש חיילים המחויבים מצד המדינה ללכת אל הצבא, ויש חיילים שכירי חרב, המשרתים את צבא המלך בעבור שכר. והלך הוא והשכיר עצמו לשכיר חרב. והתנה עם שר הצבא, שאינו משכיר עצמו לעולם, כי אם לפרק זמן, ובכל יום ויום בבוקר ייתן לו שכרו. ומיד הלביש אותו שר הצבא בבגדים של חיילי המלך ותלה לו חרב בצדו, ושלח אותו למקום שהיה צריך. אחר כך, כשסיים את יום המשמר, השליך הבגדים מעליו וקנה לו כל הסעודה הנ"ל. והלך לביתו, ושמח עם סעודתו. והסעודה – סעודה!
הלך המלך לראות, וראה שהכול מוכן לפניו, והוא שמח כנ"ל. ונכנס המלך לביתו ושכב שם כנ"ל, ושאל אותו וסיפר לו, כנ"ל. למחרת קרא המלך לשר הצבא, וציווה עליו שלא לשלם לשום אדם באותו היום.
בבוקר בא האיש אל שר הצבא שישלם לו, ולא הסכים. ושאל אותו האיש: "הלוא התניתי אתך שתשלם לי בכל יום?" והשיב, שהמלך גזר שלא לשלם לשום אדם היום. וכל מה שטען האיש עמו לא הועיל. אמר שר הצבא: "אשלם לך מחר עבור שני ימים, והיום אי אפשר לשלם לך." מה עשה האיש? הלך, ושבר את הלהב מן החרב והתקין עץ במקומה, ולא היה ניכר הדבר כלפי חוץ כלל. והלך ומִשכן את הלהב, וקנה לו כל הסעודה הנ"ל. והסעודה – סעודה!
הלך שוב המלך וראה שהשמחה בשלמות כנ"ל. ונכנס שוב לביתו ושכב שם כנ"ל. ושאל אותו, וסיפר לו כנ"ל, שהוכרח לשבור את הלהב של החרב מן הקת, ומשכן אותו בעבור צורכי הסעודה. "ואחר כך, כשאקבל מעות בעד היום, אפדה את הלהב ואתקן את החרב, ולא יהיה ניכר כלל. כי אני יכול לתקן כל הדברים שנתקלקלו."
הלך המלך לביתו, וקרא אליו את שר הצבא, וציווה עליו: "באשר שיש אדם אחד שנדון למיתה, ובכן רצוני, שתקרא לאותו שכיר החרב ששכרת, ותצווה דווקא עליו שיחתוך בחרבו את ראשו של הנידון למוות." הלך שר הצבא ועשה כן, וקרא לשכיר החרב, ובא האיש לפני המלך.
בינתיים ציווה המלך שיתאספו כל השרים כדי להראותם הצחוק הזה, שישנו איש שנעץ חתיכה של עץ במקום הלהב. והאיש בא לפני המלך ונפל לרגליו, ושאל: "אדוני המלך, על מה נקראתי?" אמר לו: "כדי לחתוך את הראש של החייב מיתה."
התחנן האיש וביקש לפטור אותו מכך, שהרי מעולם לא שפך דם, אך המלך ענה כי דווקא הוא צריך לשפוך את דמו של הנידון. שאל האיש: "האם יש פסק דין ברור על זה? אולי אין הדין ברור שהוא חייב מיתה, ואני הרי לא שפכתי דם מעולם, כל שכן שלא ארצה לשפוך דמו של איש שאין הדבר ברור אם הוא חייב מיתה."
השיב המלך: "בוודאי הדין ברור שחייב מיתה, כי כמובן יש פסק דין על זה. ועכשיו, מוכרח אתה לשפוך את דמו." ראה האיש שאי אפשר לפעול בדבריו אצל המלך, פנה אל השם יתברך ואמר: "אל שדי, אני לא שפכתי דם מעולם. ואם זה האיש אינו חייב מיתה יהא הברזל לעץ!". וחטף החרב ושלף אותה, וראו שהיא עץ. ונעשה שם צחוק גדול. ראה המלך שהוא איש נאה כזה, ופטרו לשלום.