שומע קול תינוק

ישראל ברגר, עשר צחצחות, פיוטרקוב, דפוס ח"ה פאלמאן, תר"ע, עמ' 49

פעם אחת בערב יום הכיפורים בעת שנקהלו כל החסידים המסתופפים בצלו בבית התפלה של הרב הקדוש וממתינים עליו והוא לא בא. ואולם דרכו בקודש היה שלא ימתינו עליו המתפללים, ואם יאחר לבא היו מתפללים בלא הרב הקדוש. לכן התחילו לומר כל נדרי ואחר כך בא לבית התפלה, וידרשו החסידים אחרי שרש דבר, מה היה. ויוודע להם כי בעת הליכתו לבית התפלה שמע קול ילד אחד בוכה וצועק עד למאד, וירץ למקום הזה וירא כי אין איש כי אֵם הילד הלכה לבית הכנסת והניחה הילד בוכה. ויחמול הרב הקדוש על הילד וידבר עמו ועשה עמו שחוק עד כי שינה נפל על הילד ואז הלך להתפלל כל נדרי.

מנחם מנלי סופר, שלשה עדרי צאן, פשמישל תרל"ד, עמ' מג.

ברגר ישראל, עשר צחצחות

הרבי מססוב והתינוק הבוכה

מערך שיעור לבית הספר היסודי על יום כיפור

אישים

ר' משה לייב מססוב

תגיות

זירת התרחשות

בית הכנסת

גרשון קיציס, "קול מבית קול מחוץ", מבוע יח (תשמ"ג), עמ' 187-168.
מאיר נהוראי, לשמוע קול בכיו של תינוק, גליון 28, פרשת דברים, מתוך אתר מורשת.

שומע קול תינוק

נושאים:

בערב יום כיפור נאספו כל חסידיו של הרב משה לֵייבּ מסַסוֹב לתפילת כל נדרי, והרב איננו. הנוהג היה שאם הרב אינו מגיע – מתפללים בלעדיו, וכך עשו. באמצע התפילה נכנס הרב לבית הכנסת.
החסידים ביררו את סיבת האיחור, ונודע להם שבדרכו לבית הכנסת שמע ר' משה לייב קול תינוק בוכה מאוד. נכנס הרב אל הבית ומצא פעוט שהושאר לבדו כי אמו הלכה לבית הכנסת. ריחם הרב על הילד, דיבר אתו, הרגיע ושיחק עמו – עד שנרדם. רק אז הלך הרב לתפילת כל נדרי.

זהו אחד הסיפורים החסידיים המפורסמים שעניינם מה קודם למה – עבודת האל או האחריות לאחר?

תפילת כל נדרי פותחת את תפילות יום הכיפורים ונחשבת אחת התפילות החשובות ביותר. לכן חברי הקהילה – בהם אמו של התינוק והמטפלים בחולים – עושים כל מאמץ כדי להגיע לתפילה ולזכות להתפלל עם הרבי. אבל הרבי בסיפור מעמיד מול התפילה את הרגישות לילד בוכה או לחולים, ובכך מאותת לחסידיו שאין לאבד את קנה המידה הנכון ואין להעדיף תפילה – ואפילו תפילת כל נדרי – על הרגישות לבני אדם, לילדים ולחולים.
יום כיפור הוא סמל לקשר שבין אדם למקום (בין האדם לאלוהיו). אולם כבר הדגישו חכמים, מאז ימי ישעיהו הנביא (ישעיהו נח ה-ו) והמשנה (יומא פרק ח משנה ט), שאין מקום וערך לחזרה בתשובה ביום הכיפורים בלי לנסות ולפתור את הבעיות שבין אדם לחברו.
לסיפור זה גרסאות נוספות המעמידות את ההקשבה לילד בוכה, לחולים ולחלשים, מול מצוות לימוד תורה או מצוות אחרות. סיפורים אלה מעבירים מסר משותף: הרגישות למצוקות האחר גוברת תמיד על קיום המצוות האחרות.

הֶקְדֵשׁ:
בימי הבינים היו נפוצים "בתי הקדש" יהודיים לעניים ולזרים. לראשונה מוזכר "הקדש" כזה בקהילת קלן במאה ה-11 למניינם. מוסדות אלה שימשו בתי מחסה לחולים ולעניים. במשך השנים שררו בהם עזובה, לכלוך וחוסר ארגון. ביידיש משתמשים במושג זה כדי לתאר בזלזול מקום מלוכלך ודוחה.