אלוהים יצרף את האותיות

בערב יום הכיפורים שלח יהודי כפרי אחד את בני ביתו אל העיר הגדולה, כדי שיתפללו שם בבית הכנסת עם כל הציבור. את מחזורי התפילה שם בידם, והוא עצמו התעכב אחריהם בביתם שבכפר, כדי שיוכל להוסיף לאכול ולשתות, שכן מצווה גדולה היא לאכול ולשתות בערב יום הכיפורים. "ברכיבה על הסוס אוכל להגיע לעיר בתוך זמן קצר," חשב.
אך אבוי! מעשה השטן הצליח. בדרכו תעה האיש ביער, ועד מהרה חשכו השמים והשמש שקעה ונעלמה. ראה האיש שכבר נכנס היום הקדוש, בבתי הכנסת כבר מתפללים "כל נדרי" ואסור עוד לנוע בדרכים. וכך היה עליו לעשות את יום הכיפורים לבדו בלב היער.
מחזור תפילה לא היה בידו ובלבו עלתה צעקה. מעומק נפשו אמר בבכי ובכאב: "ריבונו של עולם, הלוא אינני יודע להתפלל בלי סידור, ומה אוכל לעשות? כל שיודע אני לומר הוא את אותיות האלף-בית. הנה הן בידך, קח אותן וצרף אותן זו אל זו בכל הצירופים והשמות, עד שיהיו האותיות למילים ולתפילה. ועכשיו, צרף אתה את האותיות כמו שכתוב – 'אִמְרַת ה' צְרוּפָה' (תהלים יח, לא)."
כשאמר הכפרי את אותיות האלף-בית נעשה רושם גדול בשמים, ותפילות רבות נכנסו ובאו בשער שפתח הכפרי בתפילתו זו.