דין תורה עם הקדוש ברוך הוא

בימיו של רבי אלימלך מליזַ'נְסק גזר קיסר מלכות אוסטריה כי מי שירצה להשיא את בתו חייב לתת לאוצר המלך ארבע מאות זהובים. באותם הימים יכולים היו לשלם סכום כזה רק עשירים מופלגים, וכך נותרו נערות רבות עגונות וגלמודות, ללא בעל. בכו היהודים וצעקתם עלתה השמימה.
באותם הימים חי בכפר אחד סמוך לליז'נסק, יהודי עני, הגון וירא שמים, ולו בת יחידה שהגיעה לפרקה. הזדמן לו שידוך הגון עבור בתו, וגם משפחת החתן לא ביקשה ממנו לשלם דבר, אך את המס לאוצר המלך לא יכול היה לשלם ולא יכול היה להוציא לפועל את השידוך.
ידע האיש כי אם לא ישיא כעת את בתו לא יוכל עוד למצוא שידוך בעבורה, בשל גילה המבוגר ועונייה. והנה כעת הזמין לפניו השם שידוך ראוי – ורק גזֵרת המלך עומדת לפניו למכשול.
פעם אחת אחזו צער גדול ולבו היה מר בקרבו. מרוב יגון רץ אל ר' אלימלך שבעיר ליז'נסק. אך דרך על המפתן קרא ואמר מתוך צערו: "רבי, יש לי דין-תורה עם השם יתברך!"
מיד כשהוציא האיש את המילים מפיו נבהל: "מה זה שדיברתי בחוצפה כלפי השמים. ולפני מי דיברתי כך!" חרטה מילאה את לבו. בטוח היה כי הרבי ידבר עמו קשות, יעניש אותו על דבריו ויגרש אותו מביתו.
והנה שמע את קולו של ר' אלימלך לוחש לו: "עמוד בני, עמוד ואל תלך." אחר כך אמר הרבי: "בני, אמרת שרצונך לעמוד לדין עם השם יתברך – טוב הדבר. ואולם, עלינו להושיב בית דין של שלושה דיינים, כשם שאמרו חז"ל. לך וקרא לשני הדיינים שלי, ואמור להם בשמי שיבואו לשבת עמי לדין.
פחד אחז את האיש, אך מה יעשה? את דבר הרבי אין להשיב, כי באותם הימים היו יראים כולם מרבי אלימלך ונזהרו לקיים את דבריו.
בעל כורחו הלך בעצב אל הדיינים, ואלו באו עמו מיד אל ביתו של הרב.
אז אמר הרב לאיש העני: "אמור לנו את טענתך ונשמע."
פתח האיש ואמר: "הקדוש ברוך הוא נתן לנו את התורה, ובה תַּריַ"ג מצוות. מצווה ראשונה לכולן היא מצוות 'פְּרוּ וּרְבוּ' (בראשית א, כח). והנה גזר הקיסר שלא ישיא אדם את בתו עד שייתן ארבע מאות זהובים לאוצר המלך, ומי יוכל לתת סכום עצום שכזה? יושבות הבתולות עגונות בביתן, וגם בתי נותרה ללא בעל. והנה הזמין לי השם שידוך טוב והגון, אבל הדבר הזה מונע ממני להוציא לפועל את השידוך. ואם כך – עושה אתה את תורתך זיוף, כי את המצווה הראשונה הכתובה בה מבטל השם בעצמו. לזאת אבקש, שיבטל השם יתברך את הגזֵרה הרעה."
כשסיים האיש את דבריו אמר ר' אלימלך: "את טענותיו של השם יתברך – יודעים אנו כבר. כעת, על פי ההלכה צריכים בעלי הדין לצאת ולהמתין בשעה שהדיינים מחליטים כיצד יפסקו את הדין. כמובן שלא נוכל לצוות זאת על השם יתברך, אשר 'מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ' (ישעיהו ו, ג), ומי יוכל לחיות בלי השם יתברך? ועל כן – הישאר גם אתה כאן בעת שנעיין בדין ונפסוק."
אחר כך לא דיבר הרבי, אלא ישב בעיניים סגורות ופניו בערו בדבקות נפלאה כרבע שעה. אחר כך התעשת ואמר בהתרגשות: "הביאו לי את מסכת גיטין." כשהביאו לפניו את הספר פתח אותו וציווה על הדיינים שיקראו עמו ממנו. וכך נכתב בספר, כי אדם שהוא חציו עבד וחציו בן-חורין אינו יכול לשאת אישה. שפחה אינו יכול לשאת בשל צד החירות שבו, ובת-חורין אינו יכול לשאת בשל צד העבדות שבו. בשל כך, כופים את אדונו לשחררו, כדי שיוכל לשאת אישה בת חורין. וכך נכתב במפורש: "כּוֹפִין אֶת רַבּוֹ וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ בֶן חוֹרִין" (מסכת גיטין, פרק ד משנה ה).
כשאמר ר' אלימלך את המלים "כּוֹפִין אֶת רַבּוֹ", נשא את ידיו ועיניו אל השמים. אחר כך אמר מיד: "לך לביתך לשלום, כי כבר ביטל הקיסר את הגזֵרה".
טרם עבר האיש את חצי הדרך אל ביתו שמע קול ששון ושמחה, כי יצאו בני ביתו לקראתו לבשרו את הבשורה הטובה. כן יבשרו לנו מן השמים בשורות טובות, ישועות ונחמות, אמן.