החייט

רב אחד, תלמיד חכם נודע, בא לראשונה אל המגיד ממזריטש, לשהות במחיצתו בשבת. במשך כל השבת הקניט אותו המגיד בדברים, ודבריו היו כמדקרות בלבו של הרב האורח. דבר זה חזר ונשנה בכל סעודות השבת עד שנפלו פניו של הרב ונשברה רוחו.
אז פנה אליו המגיד ואמר:
"אספר לך מה שאירע בעיר פראג. חייט אחד הכין מלבוש יפה עבור רבי יחזקאל, רבה של פראג, הנודע בשם ספרו "נודע ביהודה". כשסיים את מלאכתו, בא החייט אל ר' יחזקאל, והלביש אותו כדי לבדוק אם מונח הבגד יפה, ואם מתאים הבגד ונוח. דבר זה דורש בדיקה על גופו של הלובש, וכך עמד החייט לפני ר' יחזקאל ומתח את המלבוש פעם בכנף הימנית ופעם בשמאלית, פעם בשרוול זה ופעם בחברו. כך משך החייט ומתח למעלה ולמטה כשהוא מסובב את הרב הנודע לכאן ולכאן.
חשש החייט, כי הוא מטריח את הרב החשוב, והדבר נראה כזלזול בכבודו – ואולם מה היה בידו לעשות?
לבסוף אמר החייט לרבי יחזקאל:
'מחל לי רבי על שמשכתי וסובבתי אותך לכאן ולכאן. ודאי נראה הדבר כחוצפה יתרה, אך מה יכול אני לעשות – עליי לבדוק שהכול נעשה כראוי ואין שום חיסרון. לטובתך אני עושה כן, כדי שתמצא נחת במלבוש זה.'"
כך סיפר המגיד ממזריטש, ואמר: "גם אני רוצה בטובתך, שתמצא נחת ושתיעשה המלאכה בשלמות."